טיולים  אגדות   חוויות 
054-792-6474
חפש
 
       
 
 
 ראיון עם אמנים מייקרה   
ב1996 וולטר קנאפ השווצרי הגה רעיון תיירותי להציב פרות פיברגלס ברחבי ציריך. איגוד הקמעונאים של ציריך כל-כך התלהב מהרעיון שהוא ייצר עדר של 800 פרות בגודל טבעי, שקושטו ע"י אמנים מקומיים. הפרויקט הביא לציריך יותר ממיליון מבקרים, ונחשב להצלחה פנומנלית. אחד המבקרים היה שפיטר האניג, איש עסקים משיקגו, שהחליט לקחת איתו הביתה 340 פרות שוויצריות לשיקגו. עדר הפרות עורר סנסציה לאומית וגרף למעלה משני מליון דולר לטובת ענף התיירות. מאותו רגע לא ניתן לעצור את עדר הפרות, והחלו לקום עשרות תערוכות חקייניות ברחבי העולם תחת הקונספט של השוויצרים, שאת שיאה ניתן היה לראות ב2003 בפרות מתחרות בניו-יורק.
ישראל לא אחרה לגלות את הנוסחה המנצחת של שילוב הון ואמנות בחיות פיברגלס, ומדי פעם אנחנו מותקפים בעדרי חיות שצצות במימון תאגידים מסחריים שמעוצבים בידי אמנים בעלי שם מתחומים שונים. ראשונים הגיעו הפינגווינים המעוצבים  שמומנו ע"י חברת "קריאו- סאיטקס" מיזם שנחשב להצלחה מסחרית מסחררת, שבעקבותיו חברת דוד לובינסקי,יבואני פג'ו, העלתה לירושלים 82 אריות בטון מעוצבים. שנה אחר-כך במימון חברת תד הריסון הופיעו 116 דולפינים, וזמן קצר אח"כ הגיעו 150 ספסלי רחוב בהפקת מומנטום-ישראל, פיסול סביבתי שיווקי של חברות ותאגידים שנחשב לכישלון. את עדר הפיברגלס האחרון היה ניתן לראות בנובמבר 2005 בצורת שוורים רועמים בשדרות רוטשילד במימון הבורסה.
למרות התחושה שכבר ראינו הכול, החליטו בעלי משרד היחצ"נות של קבוצת קרסו יבואני "ניסאן", בר תקשורת בבעלות דניאלה רייבנבך ואתי ברקין , להשתמש באותו קונספט ולשלב אותו בהשקת  הדגם החדש של 'ניסאן מייקרה' בנמל ת"א. לצורך כך נבחרו 10 מעצבים תל-אביביים מובילים מתחומים שונים, והתבקשו לעצב את המייקרה שלהם תחת הכותרת Micra Welcome to Tel Aviv".
דניאלה רייבנבך מספרת, שבשונה מפסלי הפיברגלס, שנועדו לתפקד בעיקר ככרזת רחוב לחברות ולאמנים שמייצגים אותם, כאן מדובר בכלי שימושי, מכונית עירונית שאמורים לנסוע בה. הבחירה להשיק את המייקרה תחת השם ת"א התאים לאופי ולעיצוב הקומפקטי והיוקרתי של המכונית, שמיועדת בעיקרה לח'ברה סטייליסטים צעירים בעיר האורבאנית. וכבר מראים התעניינות רבה, אולי בעקבות הופעת הבכורה של המייקרה בסרט "השטן לובש פראדה", סלבריטאיות כגון  שרית וינו אלעד ולירז צ'רכי.
 
אריה ברקוביץ, אוצר התערוכה וגם מציג בתערוכה, בחר מעצבים ידוענים שמובילים טרנד תל אביבי מובהק. המעצבים מגיעים מתחומי עיצוב שונים: עיצוב אופנה, אדריכלות, ציור, פיסול וכו'. בקולג' המעצבים הזה  הוא מראה את עקרון העיצוב על כל מערך החיים והשפעותיו בכל תחומי העיצוב, ולמרות שכל מעצב מגיע מתחומו, ניתן לזהות בכל אחד מהעבודות השפעות עכשוויות אוטנטיות.  
ברקוביץ למעט ההנחיה - מהי ת"א בשבילך בהבעה דרך סגנון העבודה שלך. ברקוביץ נתן למעצבים חופש עיצובי מוחלט, והתוצאה לפניכם.
 
תתעורר או שאני יורה! יוסף- מעצב אופנה
החל את דרכו כרקדן במחול מודרני. בזמן הופעה עם להקתו בניו-יורק, קם סכסוך בין הלהקה למעצב התלבושות. המעצב הלך ויוסף תפס את מקומו, והתחיל לעצב ללהקת המחול בעצמו. מאז הוא לא מפסיק לעצב בגדים לתכניות טלוויזיה, סרטי קולנוע ואף לזכות במקום ראשון מבין 25 מעצבי אופנה מובילים מכל העולם בתחרות לחברת 'קנון' שנערכה לא מזמן ביוון.  
כשהציעו ליוסף להשתתף בתערוכה של מייקרה יוסף בדיוק התחיל לקחת שיעורי נהיגה, כי אחרי הכול צריכה להיות דרך נוחה לבקר את ההורים והמשפחה בעיר מולדתו קרית שמונה במיוחד בשעות מלחמה.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
בתקופה שבה הציעו לי לעצב את המכונית התחילה מלחמת לבנון האחרונה, שבה ריססו את הצפון בקטיושות. משפחתי שגרה עדין בקרית שמונה ישבה בפחד במקלטים, בזמן שבתל- אביב החיים התנהלו כרגיל בתוך הבועה המוכרת והבלתי מאיימת. מתוך ביקורת אישית וחברתית החלטתי לצאת באמירה Wake up Tel-Aviv בצבע צהוב שהודבק על המכונית. הרעיון המשיך להתגבש  כשראיתי בעיתון מכונית מנופצת ומפויחת כתוצאה מנפילת קטיושה. החלטתי להעתיק את המראה על המייקרה ה'תל-אביבית' לכאורה ובכך ליצור זעזוע. בבחירה הזאת היה קיים רצון לבעוט בבועה התל אביבית, שגם אני חי בתוכה. התוצאה היא מדהימה בסופו של דבר.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
בהחלט, יש לי חשק להתחיל לעצב פנים. מאז שאורית רוזנפלד, יד ימיני, נכנסה לעבוד איתי בסטודיו  אחרי שנים שהיה קשה לי לסמוך ולשחרר את העבודה בסטודיו, אני יכול להתפנות ולהעיז לגעת בתחומי עיצוב שונים  בין היתר עיצוב נעלים לחברת אדידס.
 
חיה בז'ורנל - נעמה בצלאל-מעצבת אופנה
בוגרת שנקר שנת 91', בעלת רשת החנויות נעמה בצלאל, לבגדי נשים.  בצלאל היא המעצבת הצעירה והכי מצליחה שעובדת היום בענף האופנה שמיועד לצעירים. סגנונה הוא  בגדים בעיצוב רטרו תמים בהשראת שנות ה-50' וה- 60'.
לבצלאל היה קשה להתמודד עם עיצוב המכונית, והדגם המוקטן שאותו היא הייתה אמורה לעצב, עמד אצלה הרבה זמן על השולחן. רק לחץ מצד מפיקי התערוכה גרם לה לשבת ולעצב, מה שגרם לצוות הסטודיו שלה להגיד בהומור, שהיחס שלה אל הפרויקט הוא כמו ריפוי ועיסוק.
מהו הקונספט המייקרה שעיצבת?
כשפנו אלי לעצב את המכונית, יצאתי מנקודת הנחה שמכירים את הסגנון שלי. הדבר הראשון שעלה לי בראש ואותו גם יישמתי הוא קולג' תמונות ממגזינים משנות ה- 50' ו ה- 60'. בבחירת הטכניקה הזאת, למרות שיכולתי ליצור משהו תלת מימדי, הלכתי עם הצורה של המכונית, ולא לצאת מתוכה.
איך זה מתחבר לתל-אביב?
אני מעצבת שחיה ופועלת בעיר. שילוב הסגנון שלי, שהוא רטרו אורבאני, עם מכונית המייקרה האורבאנית, יצר חיבור לאורבאניות התל אביבית בנגיעה אישית עם הומור.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
היה בזה הרבה פאן לקחת את הסגנון המובהק שלי, ולהראות שזה אפשרי להעביר אותו למקומות אחרים. אני רוצה לעצב דברים אחרים, רק שהעיסוק באופנה הוא שוחק, כי יש מן תחושה של עבודה שלא נגמרת. כל הזמן צריך לחדש ולהפתיע מעונה לעונה. בשונה ממעצבי אופנה ברמה שלי, מלבד עזרה אדמיניסטרטיבית, אני לא מסוגלת להכניס מעצבים נוספים לסטודיו. יחד עם זאת ברגע שאני אמצא מעצב שאוכל לסמוך עליו, אוכל להתפנות להרבה דברים שמתבשלים לי בראש.
 
 
מוציאים מהפיקוס- דקל וישראל גודוביץ-ארכיטקטים  
ישראל גודוביץ, מהנדס העיר תל-אביב לשעבר, ובנו דקל גודוביץ תרמו לנוף העירוני בבניית מגדלי אביב ברחוב מנחם בגין, ובחו"ל הם תכננו שני אצטדיונים אולימפיים בדרום אפריקה, מרכז לתרבות היהודית ובית הכנסת במוסקבה.
שניהם גרים בעיר שמתיימרת להיות לבנה. כשהציעו להם לעצב את המכונית הם התייחסו אליה הלכה למעשה, יש מכונית ויש את תל אביב, אז בואו נעביר מסר פרקטי שיצליח להוציא אתכם מהפיקוס. דקל, שהוא אגב חסיד מושבע של אופניים,מספר.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבתם?
תושבי תל-אביב חיים תחת פיקוסים ששתלו הבריטים לפני קום המדינה מתוך רצון להפריח את השממה. מה שהם לא לקחו בחשבון זה את הצרעה שמקננת בהם וגורמת לפירות הפיקוס להבשיל וללכלך בצורה מחרידה את הכבישים והמדרכות, ואם לא די בכך הפיקוסים הביאו את העטלפים שאוכלים את הפירות ומשלשלים צואה על בתי הבהאוס הלבנים. הדבר הזה מכער את העיר להחריד, וכל רצון לפתור את הנגע עלה בתוהו. כאדריכלים שמתעסקים גם בסביבה החלטנו לשדרג ולהאדיר את הפסולת שמותירים פירות הפיקוס על המכוניות, ולהפוך אותם לנגיעות זהב וקריסטל.
מבחינתנו זאת תל-אביב כפשוטו כמשמעו, בלי להשתמש באימפקט של המכונית ככרזה לשיווק עצמי, אלא כמשהו פרקטי, עם פירות פיקוס מרוסקים במרקם זהב, וגרעין קריסטל.
מה אתה יכול לספר על תהליך העבודה?
מבחינתו זה היה תרגיל, שמאוד נהנו לעבוד עליו. תרגילים מסוג כזה, נותנים אתנחתא נעימה מהיום.
 
מי הזיז את האייקון שלי? רמי מאירי-אומן קיר
התחיל להשאיר את חותמו על העיר תל-אביב בהתנדבות כשצייר את האנשים המשתזפים בחוף גורדון, המשיך בהתנדבות לצייר עבור עיריית ת"א. הפריצה שלו ארעה, כאשר הוא התבקש ע"י העירייה, לצייר ציור דקורטיבי על אחד הקירות בצומת, שלימים יבנו בה מגדלי עזריאלי.
מאירי, בחר לצייר דמות לועגת ומאיימת, בידיעה שהעירייה לא תאשר את זה. הוא צייר אותה בשחור לבן, על מנת להעביר את התמונה ל'ידיעות אחרונות' ו'מעריב' (שלא היו עוד בצבע). העיתונים פרסמו והציור נשאר, והפך למין סמל לצומת.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
בחרתי את האיורים המפורסמים שלי, שמופיעים על קירות ת"א, והפכו לחלק מסימן ההיכר שלה, וחלק ממנה.. בת"א בגב המכונית בחרתי להדביק את האיש שמתבונן בצופה במן משקפת, בכך אני מצליח ליצור דיאלוג בין המכונית עצמה, לזה שנוסע מאחוריה. בציד המכונית הדבקתי את האיש שמותח את הפנים, בכל אני מנסה ליצור מתח מקפיץ, אך ברגע שמזהים בידיו את בקבוק התינוק, רואים שהוא לא מאיים, ומקדימה את האיש שפורץ החוצה מתוך המכונית.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
מבחנתי ציור על מכונית, זה כמו ציור על קיר רק שהפעם הקיר זז, ויש לזה אימפקט עצום. חבל שאת הציור שמחקו לי משפצי הקולוסאום אי אפשר היה להזיז. תבין אחרי שנים מחקו ציור מהעמוד מתחתיו. העניין הזה הוביל למבול של טלפונים מהרבה אנשים שלא האמינו שהציור נעלם. ובעצם פגע בחזות העיר.
 
יוסי למל-מעצב גרפי
מהמעצבים הבולטים בארץ, שותף במשרד הפרסום למל-שפירא-כהן בין עיצוביו רדיו 102FM  אי אפשר לכבות. מעצב כרזות העוסקות בנושאים פוליטיים וחברתיים כמו שימוש באייקון של התמונה בהנפת הדגל מאום אל רש רש והחלפת המגן דוד בלוגו של מק דונלד.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
בחרתי להציג את הבועה התל אביבית בלי התחמקויות. כל אחד חי בבועה משלו וביחד נוצר אופרת סבון על מכונית בועתית. זה שונה מאוד מעבודות הדרמטיות והקשות מאוד לעיקול שאני מציג בנושאים החברתיים שלי. ת"א שמיוצגת על גבי המכונית היא קטע בידורי, מסחרי, אסטטי ואייקוני.
למרות שלמראית עין נראה שקצפת הבועות המעטרות את המכונית יש בהם משהו אסטטי. חבויה שם גם ביקורת חברתית, שאנו בעצם חברה אייקונית ופלקטית. למרות השוני ביננו כולנו מכורים לתרבות הצריכה השטחית.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
עיצוב  המכונית הוא עיצוב  נייד שמעביר את המסר ללא מילים.
 
שרית שני חי - מעצבת חדרי ילדים
מוכרת בעיצוב חדרי ורהיטי ילדים. הרעיון לעיצוב נולד עם הילדים, כשהיא לא הצליחה למצוא רהיטים שיתאימו לילדים שלה, היא פשוט החליטה להתחיל לעצב בעצמה.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
ברגע שפנו אלי, קישרתי את המכונית לסגנון העיצוב שלי לחדרי ילדים, והחלטתי שאני מעצבת אותה בצורה של מכונית צעצוע. יש במייקרה משהו מיניאטורי וקומפקטי, שמזכיר מכונית צעצוע. הגישה שלי העיצוב הייתה לגמרי אמנותית, בלי שימת דגש לשימושי. הוצאתי את פנים המכונית החוצה תוך ריפוד המכונית בויניל, חומר שאיתו אני עובדת המון. ברעיון המקורי היה רצון שיהיה אפשר להיכנס למכונית ולהתנייד איתה. אך הרעיון נפל בגלל בעיות תקציב.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
ברגע שהראו לי את המכונית, ישר נוצר אצלי חיבור לדברים שאני עושה. כאן הייתי רק אמורה ליישם את הרעיון שהיה ליצור מכונית בסגנון סרט מצוייר. אין ספק שהעיצוב למכונית גורם לי חשק לרצות לעצב מכוניות מרופדות לילדים
 
אדם שר - צייר
אמן שמרים תערוכות בעיקר סביב נושא העירוניות, ואחד מחברי קבוצת 'סלונה'. במהלך החודש הקרוב הוא יציג את תערוכה בבית האמנים בת"א תחת הכותרת "סיטי ספוט".
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
בעיצוב המכונית המשכתי את הסדרה בה אני מתעסק ללא סוף בשנים האחרונות, נקודות בעיר. במהלך השיטוטים בעיר אני מצלם, לוחות מודעות ופרסומות לא רלוונטיות וישנות ועושה להם אפ-גרייד בכך שאני הופך אותם לאמנות. כל פעם אני נדהם לגלות איך כל סתם קבוצת כרזות קרועות עונות על כל כללי העיצוב, צבע, מתח, קומפוזיציה שנוצרו מעצמם. באופי העבודה שלי אני לא עושה שום מניפולציה עליהם, פשוט מראה אותם כמו שהם. כשעיצבתי את המכונית התייחסתי אל המכונית כלוח מודעות נייד, שעליו יודבקו כרזות ישנות ברוסית, כקטע של הומור.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
האמת שאני מכיר את תחום עיצוב המכוניות מקרוב, כי עבדתי במשרד שעיצב למכוניות. כך שהעבודה עצמה לא הייתה זרה לי.
אריה ברקוביץ-אמן ואוצר התערוכה
הפך את רחוב שינקין למה שהוא בזכות הגלריה שפתח שם "אחד 90" בשנות השמונים. כיום הוא כותב בעיתון הארץ, המנהל האמנותי של בית האמנים מרצה במכון הטכנולוגי בחולון, מציג תערוכות ועוד.
כאוצר התערוכה למכוניות, מפתיעה שכלי הרכב שלו בעיר הוא אופניים. שלדעתו זה הכלי האולטימטיבי להתניידות בעיר.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
התייחסתי אל המכונית כמראה שמשטיחה את הנוף האורבני. בעקבות תערוכה שעשיתי בגלריית באוהוס בה הצגתי פיסות עץ שנלקחו מפחי זבל מהנגריות של פלורנטין עליהם שרטטי קווים אורבאניים. מהחומר הגולמי הבסיסי בנגיעה הפכתי אותו ליצירת אמנות. הדבר הזה התחבר לי למכונית,שכשאתה נוסע בה יש השתקפות על רכב, הכול נכנס לצורה גראפית שונה וזה נותן לנו תחושה של העיר כסילואט.  
 
אריק בן שמחון-מעצב רהיטים
הסטודיו שלו נפתח בשנת 1993, ומאז הפך להיות שם דבר לעיצוב רהיטים לדירות יוקרה. 
 
 
ראש הטופס
ראיון עם שלומי אילני "זר פור יו"          
תחתית הטופס
 
עד החתונה זה יעבוד

ב 24 ביוני, יעמדו זה לצד זה מעצב השיער אמיר אליהו ובחיר ליבו עדי תחת חופת השמיים ברוקה בהרצליה, וישבעו זה לזה אמונים לעיניי 400 מוזמנים. לקחנו את האיש שעומד מאחורי הקונספט והעיצוב, אלוף ישראל בשזירת פרחים ומעצב הבית של זר פור יו, שלומי אילני

אם עד היום התרגלנו לשמוע על נישואים בין גברים שנערכו באינטימיות וכמעט בחשאי החליט הצמד לקרוא דרור לשיווין ולחופש ולהביא אותה בהפקת חתונה גרנדיוזית, שלא הייתה מביישת אף זוג סטרייטים. והכול בשם ה א.ה.ב.ה או כפי שנכתב בהזמנה לאירוע: אין דבר העומד בפני הרצון. ואם כבר הוזכרה אמרת חכמים מעצב והוגה הקונספט של האירוע, שלומי אילני, החליט ליישם את האמרה ולהעיף את ההפקה לשמים. "בכניסה לאירוע יעמוד עץ משאלות ענק שעליו יתלו המוזמנים משאלות אישיות" הוא מספר ברגש "על השולחנות יונחו לצד סחלבים לבנים ראשי בובות עטויות פאות. בשיא הערב, מיד אחרי שתקודש הטבעת על ידי נועה פניני, את הזיקוקים המסורתיים הולכים להחליף עשרות דגלים לבנים עם מגן דוד שיתנופפו באוויר. יוקרן וי. ג'י מרהיב של דהרת סוסים לבנים בתוך הים בשילוב צירופי אותיות מעולם הקבלה כשברקע רקדנים עטויי פאות וזקנים לבנים ינועו לצלילי השיר של מדונה I AM IN LOVE". 
כשהחליטו אמיר אליהו ועדי על החתונה הבחירה באילני הייתה טבעית. אילני מלבד היותו חבר קרוב של אליהו מזה שנים הוא מעצב אירועי ענק לחברות חזקות כמו אינטל ובנק פועלים לצד הפקות אירועי חתונה בעלויות מטורפות שמסתכמות לא פעם במיליוני שקלים. עלות החתונה ברוקה, אגב, מסתכם במעל 400.000 ₪. "כסף לא מניע אותי כשאני מקבל לעצב אירוע" הוא אומר "מה שחשוב לי הוא להפתיע כל פעם מחדש בעיצוב הקונספט באירועים. פעם המקום הופך לקברט מולן רוז' ובפעם אחרת הוא להיכל לקראת המראה. כך שהמוזמנים מגיעים למקום מעניין ולא למקום יפה".

הילד מקצרין
כשנכנסתי אל ביתו של שלומי, 30, במרכז ת"א, חשבתי לרגע שטעיתי בכתובות והגעתי בטעות לאחד החדרים בארמון ורסאי. על הקירות טפטים ירוקים מעוטרים בחבצלות מלכות, זרי נוצות יען צצו מכל פינה והכול הואר בתאורת שנדליר עשויה קריסטל שזלגה מהתקרה. תפאורה די מפתיעה למשהו שמתגורר בדירה שכורה. "אני חייב לחיות את החלומות שלי. מאז שאני זוכר את עצמי היו סביבי פרחים"
כבר בהיותו ילד בעיר קצרין שברמת הגולן בער בשלומי להט הפרחים, ובגיל הבר המצווה במקום ללמוד את הדרשה הוא שזר פרחים לאירוע של עצמו. המוזמנים שהגיעו לחגוג נדהמו מיכולותיו והוא הפך באחת למעצב החתונות המוביל של העיר וסביבותיה. "באיזשהו שלב בית הספר הפך להיות לא רלוונטי" הוא מספר "בגיל 16 התחלתי ללמוד אומנות לתואר ראשון במכללת תל- חי"
איך הגיבו ההורים?
אני מגיע ממשפחה מזרחית תומכת שהבינה שיש להם אמן בבית, לכן הם עודדו אותי. אבא שלי לא פעם בא לאסוף אותי מבית הספר לעצב חתונה
איך התמודדת עם הצבא, בעזרת פרחים בקנה?
כשלמדתי בתל חי, למרות שהלימודים פתחו אתי לאופקים חדשים, למדתי עם חבר'ה מבוגרים ממני לכן הייתי ביישן. בצבא נפגשתי עם חבר'ה בני גילי וזה שיפר לי את הביטחון עצמי. תפקדתי כמש"ק חינוך בפיקוד צפון ודי מהר גם שם גילו את הכישרון שלי והפקידו בידיי עיצובים לאירועים נחשבים בסגנון פרידה מאלוף צפון

אחרי שסיים את הצבא, חזר שלומי לקצרין, שם התחיל ללמד במתנ"ס המקומי כשבמקביל הוא עיצב
תלבושות ותפאורות לאירוע ענק, של תיאטרון חיפה ולמוסדות תרבות ילדים. שנה אחר כך "עמותת יובל", עמותה שהעניקה תקציבים לחגיגות ה- 50 למדינה ליישובים מרוחקים, שכרה את שירותיו להפיק את חגיגה בגולן ובמקום להצטוות עם במאי הוא כתב מחזמר בשם "תאייסארסר" והעלה אותו

בקיצור הכול דבש
ממש לא. למרות שהגעתי לאיזה סוג של תהילה באזור הצפון הרגשתי שאני חי בבועה. לכן החלטתי לעזוב הכול ולנסוע עם המון תמימות לאוסטריה. פתאום גיליתי שצריך מרפקים. נכנסתי לחנות פרחים וסיפרתי לה שאני מעצב מישראל. היא ביקשה ממני לעצב זר ואחרי שהיא ראתה את הסידור היא קראה למנהלת הקניון, שבהתלהבותה נתנה לי לעצב לכל הקניון את "ליל כל הקדושים". בחו"ל שוזר פרחים נחשב לאמן דקורטיבי מוערך הפוך מישראל כאן לא ניתן לאמן מקום.


ובכל זאת חזרת, למה?
חשתי שפה השורשים שלי, אני מחובר לארץ הזאת ויש לי מקום לגדול ולפרוח כאן.חזרתי עם עיניים כבויות לבועה של קצרין. גלילה, רכזת החוגים במתנ"ס, שאני חב לה היום את המקום בו אני נמצא, ראתה את ייאושי ויום אחד הוציאה אותי משעור שלימדתי וסיפרה לי שיש להקת שחקנים מת"א, והציעה לי לתפוס איתם טרמפ לת"א. באימפולס אימצתי את ההצעה שלה, ארזתי תיק כשאמא שלי ישנה, ובגיל 24 נפגשתי עם חייה ההוללים של ת"א. הצבעוניות כאן הרשימה אותי ותוך שבוע הבנתי שאני מתמקם פה. שכרתי דירה ויצאתי למסע מטורף בעיר במטרה להגיע הכי רחוק בתור יוצר, שכמה שיותר אנשים יוכלו ליהנות ממחלת הנפש הזאת שמטיילת לי בראש כל היום.
ממה התפרנסת?
חסכתי המון כסף בתקופה שעבדתי בקצרין, כך שהתחלתי טוב בתל אביב. עבדתי תקופה קצרה בזר פור יו, ופתחתי סטודיו לעיצוב בדיזנגוף. חשבתי ממקום של תמימות שאחרי שיראו את שמי מתנוסס יידעו מי אני ויבאו, אבל אחרי שנה סגרתי אותו כי הבנתי שצריך לעשות את הדברים מנקודה אחרת חזרתי לעבוד בזר פור יו והפכתי למעצב הראשי שלהם. ובמקביל פתחתי חברה לעיצוב אירועים
איך הכרת את אמיר אליהו?
כשהגעתי לתל אביב הוא היה האיש הראשון שהכיר לי את העיר ודי מהר הפכנו לחברים קרובים. לכן, החתונה שלו היא אירוע מאוד אישי מבחנתי.
איך מתמודדים עם עיצוב קונספט לחתונה שהיא לא קונבנציונאלית? בכל זאת שני גברים שמתחתנים באירוע מתוקשר
ידעתי על החתונה די הרבה זמן, ולא ידעתי לאן לקחת את האירוע שהוא שערורייתי גם ככה, כי זה חתונה של גייז. יום אחד קיבלתי את הדיסק של המופע האחרון של מדונה ונדהמתי מהדיוק, האומץ ומהדברים שהיא אומרת במהלך ההופעה. הרבה שלום הבנה וקבלת האחר ממקום של פשטות ותמימות. זה ריגש אותו והחלטתי לתרגם את המופע לחתונה, שתהיה טהורה במחשבה. קונספט לבן ונקי.
כדי לחזק את הקונספט אימצתי את צמד הסוסים הלבנים מתוך אחד מהמייצגים בהופעה של מדונה, כי מעבר להיותם זוג הם בעלי רעמות שיער שחיברו אותי לאמיר כמעצב שיער
לכן באירוע יהיו המון חוטים לבנים, הצמד יקודש מתחת לפרוכת עשויה מ3.000 מטר של סרטים לבנים, ועל השולחנות בובות ראש חבושות פאות לבנות
מה אתה חושב על מוסד הנישואים?
אני מאמין בזוגיות, עד לא מזמן גם אני הייתי בזה. אבל ברור לי שהחתונה שלי תהיה הדבר הכי פשוט.
אני לא מרכז העניינים, אני האיש מאחורי הקלעים. רואים את היוצר, החושב והעושה. וכל מה שקרה לי עד היום נוצר רק מחלומות. וכל יום מוטלת עליי חובת ההוכחה, אין לי שנייה שאני נח