סיור בנחלאות ושוק מחנה יהודה 32 שכונות שהפכו לנחלאות הסיור אל עבר השכונה הקסומה, שהצליחה לשמר את אופייה למעלה מ-100 שנים. הסיור הוא מרקם של צבע וצורה בין חצרות העדות השונות: תימנים לצד אשכנזים, ספרדים לצד סוריים ועוד. בדרך נעצור בשוק מחנה יהודה הססגוני, נשמע שירים בבוסתן ספרדי ונציץ אל בתי הכנסת. אפשרות לסיור מומחז: רב אריה לוין, שיספר למה בחר להתגורר בדירה כה קטנה. משה מונטפיורי והשכונות  הקרויות על שמו.  השדכנית פולנייה שתנסה לפתור את התעלומה לאן נעלם החתן המיועד דוידל'. אורך הסיור: כשעתיים להזמנות: 054-7926474 erez@siyur-sipur.com

 

 

 

 
 

 

נקודת המוצא היא בכיכר הדווידקה הממוקמת ברחוב יפו, הדרך העתיקה שחיברה בין ירושלים העתיקה ליפו.
כאן נראה את תותח הדווידקה, הקרוי על שם ממציאו, דויד לייבוביץ'. התותח, למרות שנחשב כלא אמין, שימש את הצבא הישראלי במלחמת העצמאות רק בגלל הרעש הגדול שעשה. רעש שהצליח להפחיד ולהבריח את האויבים.
האנדרטה, שלפניה ניצב תותח הדווידקה, עוצבה בצורת כובע גרב שאפיין את לוחמי תש"ח. עליה חקוק דברי הנביא ישעיהו: "וגנותי אל העיר הזאת להושיעה".

 שכונת אבן ישראל
שכונת "אבן ישראל" הוקמה בשנת 1875 במתכונת בתי חצר. שמה לקוח מהפסוק מפרשת ויחי בו מברך יעקב את בנו יוסף: "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפזּוּ זְרעֵי יָדָיו, מִידֵי אֲבִיר יַעֲקב מִשָּׁם רעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל". הברכה היא גאולת עם ישראל בפועל כמו שראה את עצמו מקים השכונה, ריבלין, שגם הוא נקרא יוסף.
כמו כן שם השכונה, "אבן", מבוסס על הגימטרייה של המלה חמישים ושלוש, כמספר המשפחות הראשונות המייסדות. השכונה היא שכונת חצר אופיינית בנחלאות. הבתים נבנו בצמוד אחד לשני, וביניהם שני שערים אל הרחוב. כל הכניסות לבתים פנו אל החצר. כך ניתנה הגנה לדיירים מפני זרים וחיות. בחצר המשותפת התקיימו חיי קהילה שוקקים. בחודשי הקיץ היו התושבים מתכנסים בחצר ליד בור המים שניצב במרכזה. במהלך השנים נוספו לחלק מהבתים הקטנים קומות נוספות, ובניהם ביתה של המיליונרית רבקה לוי, שהתגוררה בגורד השחקים הראשון בשכונה, במבנה בן 3 קומות המצופה בפח. בסמוך אך בית גברת לוי התגוררו "החותן והחותנת", הוא היה מאוהב בחמור שלו ולה היה קול אדיר לכן היא שימשה ככרוז השכונה להודעות חשובות.

שכונת סוכת שלום
בשנת 1886 יוהנס יעקב פורטיגר, שוויצרי פרוטסטנטי ובעלים של בנק, מזהה את הפוטנציאל העסקי שיש בבניית שכונות מחוץ לחומות העיר העתיקה. הוא חובר אל שני אנשי העסקים יהודים: יוסף נבון ביי ושלום קונסטרום, ושלושתם רוכשים קרקעות למטרות עסקים. אדמות שלימים יקומו עליהם שכונות כגון נחלת שבעה, שערי צדק, חלק משכונת מאה שערים ושכונת סוכת שלום, הקרויה על שמו של שלום קונסטרום. השכונה לעומת אחיותיה תוכננה בהיבט כלכלי, לכן לא הוקמה חצר מרכזית בטבורה.
כמו כן בשכונות המרכיבות את נחלאות יש חלוקה לפי ארצות מוצא, אך ב"סוכת שלום" היזמים מכרו את הבתים לכל קונה, מכל עדה ומוצא. ובכל זאת התקבצו האשכנזים בחלק המזרחי והספרדים בחלק המערבי.
בבתי השכונה מספר אלמנטים אדריכליים אופייניים לנחלאות: שמיניות פלדה, עשויים מכבלי פלדה שנמתחים בין קצוות המבנה, על מנת לייצב אותו לצורך בנית קומה שניה, ועל מנת שלא יקרוס ברעידות אדמה.
"קשת מקלה" - מעל פתחי הבתים קשת אבנים, שנועדה להקל על העומס מעל הפתחים. אלמנט נוסף טקאה, חלון עגול קטן, ששימש פתח אוורור.

שכונת משכנות ישראל
משכנות ישראל היא השכונה השנייה בנחלאות, והיא תוכננה להיות השכונה הגדולה ביותר מחוץ לחומות, שבה יוקמו 140 דירות ליוצאי אשכנז. יוסף ריבלין, מקים השכונה, מספר בעיתון לבנון "... יבואו בה 140 בתים גדולים וטובים עם אכסדראות ומרתפות וכל הדרוש למושב בית, וחיש מהר נמלא מספר בני החברה, ובונה ירושלים מוליך לימין החברה זרוע תפאורה וימים הצלחה נפלאה... "
האופוריה של מר ריבלין ואגודת משכנות ישראל נעלמה זמן קצר אח"כ. לרוע מזלם ירד רוב כספם לטמיון. האגודה השקיעה בניירות ערך של האימפריה העות'מנית, אך ניירות אלו איבדו את ערכם לאחר התבוסה העות'מנית במלחמת נגד רוסיה בשנת 1877. עם הכסף שנותר בידם הם הצליחו לבנות רק 44 דירות. את הקרקעות הנותרות נאלצו למכור לקרן הנדבן משה מונטפיורי בהם גידולו חיטה עד לבניית השכונות "מזכרת משה" ו"אהל משה".
בגלל מצוקת הכספים והרצון לנצל את כל הקרקע שנותרה, המתיישבים נאלצו לוותר על חצר משותפת לשכונה.
בכל זאת הם חפרו בור מים מרכזי ובנו בית כנסת מפואר.
בין דיירי השכונה הרב אריה לוין, אחת הדמיות המוכרות של נחלאות. הרב לוין, כונה "רב האסירים", בתקופת המנדט הבריטי הוא היה מבקר את אסירי המחתרות, מתכתב עימם ומעודד את רוחם.
כמו כן רבי אריה, לעומת אנשי הישוב האחרים, נהג לבקר חולי נפש וחולי צרעת. כל ייעודו היה גמילות חסדים.
למרות היותו רב מוכר ואהוב, הוא התגורר בבית קטן בצורה יוצאת דופן. רבי אריה היה אומר על כך "אדם שיש לו דירה גדולה הוא עבד של הדירה שלו – בכל פעם שהוא רוצה לקחת משהו מאחד החדרים הוא צריך ללכת רחוק. ואני ביד אחת מגיע לכיור המטבח ובשני צעדים יוצא מהבית. הצניעות בהקשר זה רק מסייעת לי". כולם אהבו וכיבדו את נועם הליכותיו. כאשר דחק בסוחרי שוק מחנה יהודה לסגור את החנות לקראת כניסת השבת כולם עשו כך, כי לאריה לוין אסור לסרב. מול ביתו שכן בית כנסת תימני ובקומתו השנייה התגוררה משפחת צארום. אב המשפחה, חכם שלום חיים צארום, היה "מוכתר"' מנהיג שכונת התימנים הסמוכה, "שכונת בתי גורל".

שכונת בתי גורל
אחת השכונות הקטנות בנחלאות, שהצליחה לשמר את מראה המקורי משנת 1885. בשכונה שתים עשרה דירות מגורים והדירה השלוש עשרה היא בית כנסת שפועל גם כיום. הקרקע ובתי השכונה נתרמו ע"י יהודי לונדון ורבם הראשי, נתן אדלר, לעולי תימן שעלו לירושלים שלוש שנים קודם לכן ונאלצו לחיות בעוני בתוך אוהלים וצריפים. מכיוון שלא ניתן היה לאכלס את רוב מחוסרי הדיור התימנים בירושלים ב- 12 הדירות נערכה הגרלה בין בני העדה, ומכאן שמה.
ועד השכונה הנהיג תקנות חמורות, נאסר ללכלך את החצר המשותפת או לריב בה. מי שהפר את התקנות הוזהר ואם לא עמד בדברו גורש בחזרה לאוהלים והצריפים. כמו על התושבים היה לסייד את המטבח אחת לשבוע בגלל הבישול והפיח שנוצרו בעקבות שימוש בפתיליות.
 
שכונת "מזכרת משה"
בשכונה אחת החצרות הגדולות בנחלאות, שכנראה באה לפצות על גודל הדירות ושימשה את מפגש דיירי השכונה. החצר נועדה להיות גינה מטופחת עם עצי אקליפטוס ומזרקה במרכזה, אך ייעודה שונה למטרות פרקטיות כמו חפירת בורות מים.
"מזכרת משה" קרויה על שם הנדבן משה מונטפיורי. השכונה נוסדה בשנת 1885 על ידי קרן בראשות, יחיאל מיכל פינס, נציג הקרן הקיימת בישראל. פינס החליט לבנות כאן את השכונה לאחר שרכש קרקע מהשכונה הסמוכה כאמור, "משכנות ישראל". "מזכרת משה" היתה שונה מהשכונות הסמוכות בגלל אופייה הליברלי, שהושפע כנראה מדעותיו המהפכניות של פינס, מחלוצי הציונות הדתית. לאחר שאליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, עבר להתגורר בירושלים הם הפכו לחברים ולשותפים בחברת "תחיית ישראל" שדגלה בהפיכת העברית לשפת יומיום. דבר שקומם את ההנהגה האשכנזית שדיברה ביידיש ושפת הקודש נשמרה לתפילות.
ב- 1925 נבנה בשכונה בית הכנסת הספרדי "חסד ורחמים", שעל דלות המתכת שלו סמלי שנים עשר שבטי ישראל.

שכונת "אוהל משה"
ש"י עגנון כותב בספרו 'תמול שלשום': "וכל מקום שם בירושלים נקרא משה: אוהל משה, וזיכרון משה, וימין משה, ומזכרת משה. מבקש אתה ללכת לאחד ממשה אלה, אך שוכח אתה אותה מילה קטנה שנטפלה למשה, ואתה הולך ממשה למשה, ואין אתה מגיע למשה זה שרצית".
שכונת "אוהל משה" שנוסדה ב-1882 קרויה גם היא על שמו של סר משה מונטפיורי. בכניסה לשכונה שער מרשים ומעליו שלט בשלוש שפות עברית, אנגלית וערבית וכתובת הוקרה עמוקה לנדבן האנגלי. מונטפיורי שהיה חלוץ הקמת השכונות מחוץ לחומות ירושלים, הקים מספר שכונות חמש מהן נושאות את שמו: "ימין משה", "זיכרון משה" ו"קריית משה", ושתיים מהן בנחלאות - "מזכרת משה" האשכנזית ו"אוהל משה" הספרדית.
כמו במזכרת משה גם כאן חצר מרכזית, שידועה בשם "בוסתן ספרדי", והתפרסמה במחזמר של נשיא המדינה ה-5, יצחק נבון, שגדל בשכונה.
החצר בה הייתה שגורה שפת הלדינו, ידעה חיים תוססים משולבים בקטעי הומור, ושירת קודש וחול. בשכונה התגוררו המשפחות הספרדיות האמידות, שהגיעו לירושלים אחרי גירוש ספרד. את חלק מתמונות הוואי המשפחה ניתן לראות בפרויקט "תמונה באבן".
בחצר ניתן לראות את עצי התות שהונצחו בשירו של יוסי בנאי, יליד שכונת נחלאות,
"אני וסימון ומואיז הקטן".
סביב החצר בורות מים, חלקם נועדו לשתייה וחלקם נועדו לניקיון. בצידה האחר של החצר בית הכנסת ליוצאי יוון "בית אברהם ואוהל שרה" משנת 1925.
בשכונה "בית כנסת אוהל משה" שנבנה עם בניית השכונה. הוא נהרס ברעידת האדמה הגדולה בשנת 1927 ונבנה מחדש. מספרים שבמרתף בית הכנסת היה התנור המשותף של השכונה, וכל שבת היו מציפים את בית הכנסת ריחות חמין, מה שגרם למתפללים להאיץ בחזן לסיים את התפילה.
 
שוק מחנה יהודה
השוק המפורסם ביותר בירושלים, שהחל לפעול בספונטניות בתקופה העות'מנית בגלל קרבתו לתחנת הכרכרות בקו יפו לירושלים. בתקופת המנדט הוא נסגר בגלל תנאי תברואה ירודים, הרוכלים הממורמרים לקחו הלוואה מבנק "הלוואה וחיסכון" ושיפצו את השוק. עם השנים השוק התפשט לרחובות סמוכים. בתקופת, טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, שוקם השוק, הוא רוצף וקורה. השוק הוא חגיגה של צבע, ריחות, צליל וטעם ובכך הוא מצליח לשרוד את רשתות השיווק שהולכות ומתפשטות בשנים האחרונות.
שוק מחנה יהודה מתוך רצון להתקרב למודרניזציה זוכה לפריחה קולינרית. בשוק נפתחו מספר מסעדות חדשות ובתי קפה מודרניים

שכונת בתי ברוידא
השכונה חרדית הוקמה ב 1902 ע"י יעקב יוסף ברוידא, נדבן יהודי מפולין חשוך ילדים. ברוידא רצה להנציח את שמו בגמילות חסידים במגורים לעניים, הוא קרה לשכונה "אוהלי יעקב", כפי שניתן לראות בשער המרכזי לבניין, אך המתחם מוכר בשמו העממי "בתי ברוידא" השכונה כוללת 25 דירות מגורים ובמרכזן בית כנסת, שבנוי בקומה השנייה. לפי המסורת שבית הכנסת צריך להבנות במקום הגבוה בעיר.
ברוידא ייעד את הבתים לאשכנזים הליטאים. בניני המגורים נבנו בגובה שתי קומות מאסיביות. החלונות בנויים בזוגות, והמשקופים מסוגננים. בשכונת בתי ברוידא החרדית נראה שכאילו הזמן עצר מלכת. תושבי השכונה גרים בשכונה בדמי מפתח מה שמאפשר את שמירת ציווין אופייה השמרני מעל 100 שנים.

שכונת כנסת ישראל
השכונה קיבלה את שמה מפסוק מתהילים ה' נדחי ישראל יכנס". השכונה נוסדה ב-1892 ע"י "ועד כל הכוללים", מוסד חרדי חשוב ביישוב הישן בירושלים.
בקניית האדמות הם מנעו את הנחת מסילת הרכבת שהייתה אמורה לעבור כאן. השכונה נבנתה במתכונת של בתים חד-קומתיים, כפי שניתן לראות עד היום. בצדי החצר פתחי בורות מים מקורים באבן ירושלמית. במרכז השכונה שלט המציין את מקומו של בית הכנסת השכונתי ובצדו האחר תפילת קידוש הלבנה.

שכונת "זיכרון טוביה"
השכונה נבנתה ב-1891 ע"י יוסף ריבלין. זאת הייתה השכונה ה-11 מתוך ה-16 שהקים.
שם השכונה היה לתעלומה. ריבלין סירב בכל תוקף שיקראו שכונות על שמו, והתפתחה קונספירציה שתושבי השכונה עשו תרגיל גימטרי שיצר ט"ב = 11 שכונות.
לאחרונה נימצא גליון יסוד השכונה ובראשו הפסוק מתהילים "זכר רב ה טובך יביעו וצדקך ירעננו". וסביר להניח שמתוך הפסוק הזה נלקח השם. בראשיתה השכונה היתה מאוכלסת על באשכנזים, אך הפכה לשכונה של יהודי פרס.
בשכונה זאת התגורר מואיז הקטן, חברו של יוסי בנאי אותו הוא מתאר בספרו "כשאימא שלי הייתה מלכה"
בבית אצל אמא של מואיז בשכונת זיכרון טוביה, הרבה שאריות ילדות מפוזרות עדייןבתוך צנצנות צבעוניות של ריבות מעשה בית.ובתוך ניחוחות הרוזמרין, המיוראנה, השום והשמיר אצל האמא של מואיז, אני שומע סיפורים שאמא שלי התחילה פעם לספר לי, אבל לא הספיקה לסיים"

שכונת נחלת ציון
השכונה הוקמה ב-1891 ע"י אברהם אלברט ענתבי, עלה מסוריה ומי שעמד בראש חברת "כל ישראל חברים". הוא ייעד את השכונה לפועלים ואמנים לכן התגוררו במקום ערוב עדות. ב1901 מקימה בשכונה משפחה מחאלב בית כנסת מפואר משפחת עדס, שאף נשא את שמה. בבית הכנסת נמצא עותק "כתר ארם צובא", שהגיע מחאלב וכיום נמצא בהיכל הספר. בבית הכנסת פריטים מיוחדים כמו ארון הקודש המרהיב מעץ משובץ צדפי פנינה שהובא בחלקים מהעיר חלב. על הקירות ציורי קיר של תלמידי בצלאל שצוירו במסגרת שעוריו של יעקב שטארק. בציורים סמליהם של שנים עשר השבטים. זמן קצר לאחר שהסתיים פרויקט הציור מחקו המתפללים, הנחש, סמלו של שבט דן מכיוון שהוא עמד מול עזרת הנשים. בית הכנסת עדס נפגע בהפגזות מלחמת העצמאות סימני מהלחימה נראים עד היום.
בקצה החצר ניצב פעם התנור השכונתי שבו היו הדיירים מחממים את האוכל. מספרים שבעל התנור היה מחמם ביחד את כל האוכל כדי שיוכל לחלקו, כך שהעשירים היו מקבלים קצת פחות ממה שנתנו , והעניים יקבלו יותר...
כאן מסתיים הסיור שלנו בנחלאות.

 

 

 

 

 

כולם היו בנאי סיור בנחלאות ובשוק מחנה יהודה "יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו". כתב ש"י עגנון. בהמשך לתהליך היציאה מהחומות החלו יהודים לרכוש אדמות. כך נבנתה נחלה אחר נחלה עד שנולדה נחלאות. הסיור עובר בין השכונות הקסומות והנסתרות, שהצליחו לשמר את אופיים למעלה ממאה שנים.   הסיור יעבור בבוסתן, שוק וסימטה. מלווה במוסיקה וקטעי קריאה. אפשרות לסיור מומחז בו יצצו מבין הסמטאות דמויות מעברה של נחלאות.   אורך הסיור: כשעתיים להזמנות: 054-7926474 erez@siyur-sipur.com