ב1996 וולטר קנאפ השווצרי הגה רעיון תיירותי להציב פרות פיברגלס ברחבי ציריך. איגוד הקמעונאים של ציריך כל-כך התלהב מהרעיון שהוא ייצר עדר של 800 פרות בגודל טבעי, שקושטו ע"י אמנים מקומיים. הפרויקט הביא לציריך יותר ממיליון מבקרים, ונחשב להצלחה פנומנלית. אחד המבקרים היה שפיטר האניג, איש עסקים משיקגו, שהחליט לקחת איתו הביתה 340 פרות שוויצריות לשיקגו. עדר הפרות עורר סנסציה לאומית וגרף למעלה משני מליון דולר לטובת ענף התיירות. מאותו רגע לא ניתן לעצור את עדר הפרות, והחלו לקום עשרות תערוכות חקייניות ברחבי העולם תחת הקונספט של השוויצרים, שאת שיאה ניתן היה לראות ב2003 בפרות מתחרות בניו-יורק.
ישראל לא אחרה לגלות את הנוסחה המנצחת של שילוב הון ואמנות בחיות פיברגלס, ומדי פעם אנחנו מותקפים בעדרי חיות שצצות במימון תאגידים מסחריים שמעוצבים בידי אמנים בעלי שם מתחומים שונים. ראשונים הגיעו הפינגווינים המעוצבים שמומנו ע"י חברת "קריאו- סאיטקס" מיזם שנחשב להצלחה מסחרית מסחררת, שבעקבותיו חברת דוד לובינסקי,יבואני פג'ו, העלתה לירושלים 82 אריות בטון מעוצבים. שנה אחר-כך במימון חברת תד הריסון הופיעו 116 דולפינים, וזמן קצר אח"כ הגיעו 150 ספסלי רחוב בהפקת מומנטום-ישראל, פיסול סביבתי שיווקי של חברות ותאגידים שנחשב לכישלון. את עדר הפיברגלס האחרון היה ניתן לראות בנובמבר 2005 בצורת שוורים רועמים בשדרות רוטשילד במימון הבורסה.
למרות התחושה שכבר ראינו הכול, החליטו בעלי משרד היחצ"נות של קבוצת קרסו יבואני "ניסאן", בר תקשורת בבעלות דניאלה רייבנבך ואתי ברקין , להשתמש באותו קונספט ולשלב אותו בהשקת הדגם החדש של 'ניסאן מייקרה' בנמל ת"א. לצורך כך נבחרו 10 מעצבים תל-אביביים מובילים מתחומים שונים, והתבקשו לעצב את המייקרה שלהם תחת הכותרת Micra Welcome to Tel Aviv".
דניאלה רייבנבך מספרת, שבשונה מפסלי הפיברגלס, שנועדו לתפקד בעיקר ככרזת רחוב לחברות ולאמנים שמייצגים אותם, כאן מדובר בכלי שימושי, מכונית עירונית שאמורים לנסוע בה. הבחירה להשיק את המייקרה תחת השם ת"א התאים לאופי ולעיצוב הקומפקטי והיוקרתי של המכונית, שמיועדת בעיקרה לח'ברה סטייליסטים צעירים בעיר האורבאנית. וכבר מראים התעניינות רבה, אולי בעקבות הופעת הבכורה של המייקרה בסרט "השטן לובש פראדה", סלבריטאיות כגון שרית וינו אלעד ולירז צ'רכי.
אריה ברקוביץ, אוצר התערוכה וגם מציג בתערוכה, בחר מעצבים ידוענים שמובילים טרנד תל אביבי מובהק. המעצבים מגיעים מתחומי עיצוב שונים: עיצוב אופנה, אדריכלות, ציור, פיסול וכו'. בקולג' המעצבים הזה הוא מראה את עקרון העיצוב על כל מערך החיים והשפעותיו בכל תחומי העיצוב, ולמרות שכל מעצב מגיע מתחומו, ניתן לזהות בכל אחד מהעבודות השפעות עכשוויות אוטנטיות.
ברקוביץ למעט ההנחיה - מהי ת"א בשבילך בהבעה דרך סגנון העבודה שלך. ברקוביץ נתן למעצבים חופש עיצובי מוחלט, והתוצאה לפניכם.
תתעורר או שאני יורה! יוסף- מעצב אופנה
החל את דרכו כרקדן במחול מודרני. בזמן הופעה עם להקתו בניו-יורק, קם סכסוך בין הלהקה למעצב התלבושות. המעצב הלך ויוסף תפס את מקומו, והתחיל לעצב ללהקת המחול בעצמו. מאז הוא לא מפסיק לעצב בגדים לתכניות טלוויזיה, סרטי קולנוע ואף לזכות במקום ראשון מבין 25 מעצבי אופנה מובילים מכל העולם בתחרות לחברת 'קנון' שנערכה לא מזמן ביוון.
כשהציעו ליוסף להשתתף בתערוכה של מייקרה יוסף בדיוק התחיל לקחת שיעורי נהיגה, כי אחרי הכול צריכה להיות דרך נוחה לבקר את ההורים והמשפחה בעיר מולדתו קרית שמונה במיוחד בשעות מלחמה.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
בתקופה שבה הציעו לי לעצב את המכונית התחילה מלחמת לבנון האחרונה, שבה ריססו את הצפון בקטיושות. משפחתי שגרה עדין בקרית שמונה ישבה בפחד במקלטים, בזמן שבתל- אביב החיים התנהלו כרגיל בתוך הבועה המוכרת והבלתי מאיימת. מתוך ביקורת אישית וחברתית החלטתי לצאת באמירה Wake up Tel-Aviv בצבע צהוב שהודבק על המכונית. הרעיון המשיך להתגבש כשראיתי בעיתון מכונית מנופצת ומפויחת כתוצאה מנפילת קטיושה. החלטתי להעתיק את המראה על המייקרה ה'תל-אביבית' לכאורה ובכך ליצור זעזוע. בבחירה הזאת היה קיים רצון לבעוט בבועה התל אביבית, שגם אני חי בתוכה. התוצאה היא מדהימה בסופו של דבר.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
בהחלט, יש לי חשק להתחיל לעצב פנים. מאז שאורית רוזנפלד, יד ימיני, נכנסה לעבוד איתי בסטודיו אחרי שנים שהיה קשה לי לסמוך ולשחרר את העבודה בסטודיו, אני יכול להתפנות ולהעיז לגעת בתחומי עיצוב שונים בין היתר עיצוב נעלים לחברת אדידס.
חיה בז'ורנל - נעמה בצלאל-מעצבת אופנה
בוגרת שנקר שנת 91', בעלת רשת החנויות נעמה בצלאל, לבגדי נשים. בצלאל היא המעצבת הצעירה והכי מצליחה שעובדת היום בענף האופנה שמיועד לצעירים. סגנונה הוא בגדים בעיצוב רטרו תמים בהשראת שנות ה-50' וה- 60'.
לבצלאל היה קשה להתמודד עם עיצוב המכונית, והדגם המוקטן שאותו היא הייתה אמורה לעצב, עמד אצלה הרבה זמן על השולחן. רק לחץ מצד מפיקי התערוכה גרם לה לשבת ולעצב, מה שגרם לצוות הסטודיו שלה להגיד בהומור, שהיחס שלה אל הפרויקט הוא כמו ריפוי ועיסוק.
מהו הקונספט המייקרה שעיצבת?
כשפנו אלי לעצב את המכונית, יצאתי מנקודת הנחה שמכירים את הסגנון שלי. הדבר הראשון שעלה לי בראש ואותו גם יישמתי הוא קולג' תמונות ממגזינים משנות ה- 50' ו ה- 60'. בבחירת הטכניקה הזאת, למרות שיכולתי ליצור משהו תלת מימדי, הלכתי עם הצורה של המכונית, ולא לצאת מתוכה.
איך זה מתחבר לתל-אביב?
אני מעצבת שחיה ופועלת בעיר. שילוב הסגנון שלי, שהוא רטרו אורבאני, עם מכונית המייקרה האורבאנית, יצר חיבור לאורבאניות התל אביבית בנגיעה אישית עם הומור.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
היה בזה הרבה פאן לקחת את הסגנון המובהק שלי, ולהראות שזה אפשרי להעביר אותו למקומות אחרים. אני רוצה לעצב דברים אחרים, רק שהעיסוק באופנה הוא שוחק, כי יש מן תחושה של עבודה שלא נגמרת. כל הזמן צריך לחדש ולהפתיע מעונה לעונה. בשונה ממעצבי אופנה ברמה שלי, מלבד עזרה אדמיניסטרטיבית, אני לא מסוגלת להכניס מעצבים נוספים לסטודיו. יחד עם זאת ברגע שאני אמצא מעצב שאוכל לסמוך עליו, אוכל להתפנות להרבה דברים שמתבשלים לי בראש.
מוציאים מהפיקוס- דקל וישראל גודוביץ-ארכיטקטים
ישראל גודוביץ, מהנדס העיר תל-אביב לשעבר, ובנו דקל גודוביץ תרמו לנוף העירוני בבניית מגדלי אביב ברחוב מנחם בגין, ובחו"ל הם תכננו שני אצטדיונים אולימפיים בדרום אפריקה, מרכז לתרבות היהודית ובית הכנסת במוסקבה.
שניהם גרים בעיר שמתיימרת להיות לבנה. כשהציעו להם לעצב את המכונית הם התייחסו אליה הלכה למעשה, יש מכונית ויש את תל אביב, אז בואו נעביר מסר פרקטי שיצליח להוציא אתכם מהפיקוס. דקל, שהוא אגב חסיד מושבע של אופניים,מספר.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבתם?
תושבי תל-אביב חיים תחת פיקוסים ששתלו הבריטים לפני קום המדינה מתוך רצון להפריח את השממה. מה שהם לא לקחו בחשבון זה את הצרעה שמקננת בהם וגורמת לפירות הפיקוס להבשיל וללכלך בצורה מחרידה את הכבישים והמדרכות, ואם לא די בכך הפיקוסים הביאו את העטלפים שאוכלים את הפירות ומשלשלים צואה על בתי הבהאוס הלבנים. הדבר הזה מכער את העיר להחריד, וכל רצון לפתור את הנגע עלה בתוהו. כאדריכלים שמתעסקים גם בסביבה החלטנו לשדרג ולהאדיר את הפסולת שמותירים פירות הפיקוס על המכוניות, ולהפוך אותם לנגיעות זהב וקריסטל.
מבחינתנו זאת תל-אביב כפשוטו כמשמעו, בלי להשתמש באימפקט של המכונית ככרזה לשיווק עצמי, אלא כמשהו פרקטי, עם פירות פיקוס מרוסקים במרקם זהב, וגרעין קריסטל.
מה אתה יכול לספר על תהליך העבודה?
מבחינתו זה היה תרגיל, שמאוד נהנו לעבוד עליו. תרגילים מסוג כזה, נותנים אתנחתא נעימה מהיום.
מי הזיז את האייקון שלי? רמי מאירי-אומן קיר
התחיל להשאיר את חותמו על העיר תל-אביב בהתנדבות כשצייר את האנשים המשתזפים בחוף גורדון, המשיך בהתנדבות לצייר עבור עיריית ת"א. הפריצה שלו ארעה, כאשר הוא התבקש ע"י העירייה, לצייר ציור דקורטיבי על אחד הקירות בצומת, שלימים יבנו בה מגדלי עזריאלי.
מאירי, בחר לצייר דמות לועגת ומאיימת, בידיעה שהעירייה לא תאשר את זה. הוא צייר אותה בשחור לבן, על מנת להעביר את התמונה ל'ידיעות אחרונות' ו'מעריב' (שלא היו עוד בצבע). העיתונים פרסמו והציור נשאר, והפך למין סמל לצומת.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
בחרתי את האיורים המפורסמים שלי, שמופיעים על קירות ת"א, והפכו לחלק מסימן ההיכר שלה, וחלק ממנה.. בת"א בגב המכונית בחרתי להדביק את האיש שמתבונן בצופה במן משקפת, בכך אני מצליח ליצור דיאלוג בין המכונית עצמה, לזה שנוסע מאחוריה. בציד המכונית הדבקתי את האיש שמותח את הפנים, בכל אני מנסה ליצור מתח מקפיץ, אך ברגע שמזהים בידיו את בקבוק התינוק, רואים שהוא לא מאיים, ומקדימה את האיש שפורץ החוצה מתוך המכונית.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
מבחנתי ציור על מכונית, זה כמו ציור על קיר רק שהפעם הקיר זז, ויש לזה אימפקט עצום. חבל שאת הציור שמחקו לי משפצי הקולוסאום אי אפשר היה להזיז. תבין אחרי שנים מחקו ציור מהעמוד מתחתיו. העניין הזה הוביל למבול של טלפונים מהרבה אנשים שלא האמינו שהציור נעלם. ובעצם פגע בחזות העיר.
יוסי למל-מעצב גרפי
מהמעצבים הבולטים בארץ, שותף במשרד הפרסום למל-שפירא-כהן בין עיצוביו רדיו 102FM אי אפשר לכבות. מעצב כרזות העוסקות בנושאים פוליטיים וחברתיים כמו שימוש באייקון של התמונה בהנפת הדגל מאום אל רש רש והחלפת המגן דוד בלוגו של מק דונלד.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
בחרתי להציג את הבועה התל אביבית בלי התחמקויות. כל אחד חי בבועה משלו וביחד נוצר אופרת סבון על מכונית בועתית. זה שונה מאוד מעבודות הדרמטיות והקשות מאוד לעיקול שאני מציג בנושאים החברתיים שלי. ת"א שמיוצגת על גבי המכונית היא קטע בידורי, מסחרי, אסטטי ואייקוני.
למרות שלמראית עין נראה שקצפת הבועות המעטרות את המכונית יש בהם משהו אסטטי. חבויה שם גם ביקורת חברתית, שאנו בעצם חברה אייקונית ופלקטית. למרות השוני ביננו כולנו מכורים לתרבות הצריכה השטחית.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
עיצוב המכונית הוא עיצוב נייד שמעביר את המסר ללא מילים.
שרית שני חי - מעצבת חדרי ילדים
מוכרת בעיצוב חדרי ורהיטי ילדים. הרעיון לעיצוב נולד עם הילדים, כשהיא לא הצליחה למצוא רהיטים שיתאימו לילדים שלה, היא פשוט החליטה להתחיל לעצב בעצמה.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
ברגע שפנו אלי, קישרתי את המכונית לסגנון העיצוב שלי לחדרי ילדים, והחלטתי שאני מעצבת אותה בצורה של מכונית צעצוע. יש במייקרה משהו מיניאטורי וקומפקטי, שמזכיר מכונית צעצוע. הגישה שלי העיצוב הייתה לגמרי אמנותית, בלי שימת דגש לשימושי. הוצאתי את פנים המכונית החוצה תוך ריפוד המכונית בויניל, חומר שאיתו אני עובדת המון. ברעיון המקורי היה רצון שיהיה אפשר להיכנס למכונית ולהתנייד איתה. אך הרעיון נפל בגלל בעיות תקציב.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
ברגע שהראו לי את המכונית, ישר נוצר אצלי חיבור לדברים שאני עושה. כאן הייתי רק אמורה ליישם את הרעיון שהיה ליצור מכונית בסגנון סרט מצוייר. אין ספק שהעיצוב למכונית גורם לי חשק לרצות לעצב מכוניות מרופדות לילדים
אדם שר - צייר
אמן שמרים תערוכות בעיקר סביב נושא העירוניות, ואחד מחברי קבוצת 'סלונה'. במהלך החודש הקרוב הוא יציג את תערוכה בבית האמנים בת"א תחת הכותרת "סיטי ספוט".
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
בעיצוב המכונית המשכתי את הסדרה בה אני מתעסק ללא סוף בשנים האחרונות, נקודות בעיר. במהלך השיטוטים בעיר אני מצלם, לוחות מודעות ופרסומות לא רלוונטיות וישנות ועושה להם אפ-גרייד בכך שאני הופך אותם לאמנות. כל פעם אני נדהם לגלות איך כל סתם קבוצת כרזות קרועות עונות על כל כללי העיצוב, צבע, מתח, קומפוזיציה שנוצרו מעצמם. באופי העבודה שלי אני לא עושה שום מניפולציה עליהם, פשוט מראה אותם כמו שהם. כשעיצבתי את המכונית התייחסתי אל המכונית כלוח מודעות נייד, שעליו יודבקו כרזות ישנות ברוסית, כקטע של הומור.
עיצוב המכונית עושה לך חשק לעצב דברים אחרים?
האמת שאני מכיר את תחום עיצוב המכוניות מקרוב, כי עבדתי במשרד שעיצב למכוניות. כך שהעבודה עצמה לא הייתה זרה לי.
אריה ברקוביץ-אמן ואוצר התערוכה
הפך את רחוב שינקין למה שהוא בזכות הגלריה שפתח שם "אחד 90" בשנות השמונים. כיום הוא כותב בעיתון הארץ, המנהל האמנותי של בית האמנים מרצה במכון הטכנולוגי בחולון, מציג תערוכות ועוד.
כאוצר התערוכה למכוניות, מפתיעה שכלי הרכב שלו בעיר הוא אופניים. שלדעתו זה הכלי האולטימטיבי להתניידות בעיר.
מהו הקונספט של המייקרה שעיצבת?
התייחסתי אל המכונית כמראה שמשטיחה את הנוף האורבני. בעקבות תערוכה שעשיתי בגלריית באוהוס בה הצגתי פיסות עץ שנלקחו מפחי זבל מהנגריות של פלורנטין עליהם שרטטי קווים אורבאניים. מהחומר הגולמי הבסיסי בנגיעה הפכתי אותו ליצירת אמנות. הדבר הזה התחבר לי למכונית,שכשאתה נוסע בה יש השתקפות על רכב, הכול נכנס לצורה גראפית שונה וזה נותן לנו תחושה של העיר כסילואט.
אריק בן שמחון-מעצב רהיטים
הסטודיו שלו נפתח בשנת 1993, ומאז הפך להיות שם דבר לעיצוב רהיטים לדירות יוקרה.
